את האמת יש לומר בלשון ברורה – אין מה לעשות !
לכאורה, עומדת בפנינו האפשרות להגיש בפני אותו שופט בקשת פסילה, על מנת שיפסול עצמו. מי שדן בבקשת פסילה הוא השופט עצמו. הסיכוי שהשופט יקבל בקשה שכזו כמעט
ולא קיימת.על החלטת השופט ניתן לערער בפני נשיאת בית המשפט העליון. הסיכוי שערעור שכזה יתקבל שואף לאפס.
ראה מקרה ע"א 77/21 שרית קילקר נ' עובד נועם ואח' שם השופט נתפס בהקלטה ברשות בימ"ש מתלחשש בשיחה פרטית עם ב"כ הנתבעים על דיל שנסגר ביניהם ועוד מעשים פליליים חמורים.
כמו כן, התבקש השופט לפסול עצמו נוכח דרישות התובעת ובאי כוחה לפתוח בחקירה פלילית כנגדו והגישו בעניין זה 2 עתירות להסרת חסינותו (בג"ץ 8468/20 9210/20).
השופט מיכאל תמיר שנתפס מסתודד עם ב"כ הנתבעים, דן במשקל הראייתי של ההקלטה וכן חקר את עצמו וקבע כי מצא את עדותו שלו מהימנה וכי הוא לא נסחט ולא סגר דיל
(קביעה מקוממת שלא נתפסת על הדעת).
בערעור לנשיאת בימ"ש העליון כב' השופטת אסתר חיות בחוסר סמכות קבעה כי מצאה להאמין לטענת השופט כי לא סגר דיל ולא נסחט, פגעה בראיה הקיימת שהינה הקלטה ברשות בית משפט בניגוד לכל היגיון והלכה משפטית וממניעים פסולים דחתה את הערעור. כך, עינינו הרואות כי בפני האזרח שחש כי ההליך המשפטי בעניינו נפגם, וכי נמנעו ממנו זכויות בסיסיות להליך
שיפוטי תקין, אין למעשה כלים של ממש במצב המשפטי הנוכחי.
השופטים כשהפתרון הרצוי והנדרש מפורט לעיל תחת הכותרת "הליך שיפוטי תקין – חקיקה נדרשת".